שיטת אלכסנדר - מאמרים של אבי גרניט

בחזרה לרשימת המאמרים

האומץ להשתנות

בעקבות שיעור עם החלילן איל עין הבר

איל עין הבר הוא חלילן מחונן, הוא מנגן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית כמשנה לחלילן הראשי. איל הוא תלמיד ותיק בשיטת אלכסנדר והגיע אליי לשיעורים במשך שנתיים. איל הוא גם מורה לחליל ומלמד תלמידים וסטודנטים לחליל באקדמיה למוזיקה, ולכן מתפתחות בינינו פעמים רבות שיחות מפרות בנושאי הלימוד אשר יוצרות הבנות והתבהרויות.

שיחה מפרה ומלמדת אחת רוצה אני להציג בפניכם.

צוואר משוחרר – פעילות יותר טובה של הפיקוד הראשוני

באחד השיעורים ציין איל שבזמן האחרון הצוואר שלו יותר חופשי. בעקבות דבריו גלשה השיחה למנגנון הפיקוד הראשוני. הסברתי לאיל שכנראה כל מנגנון הפיקוד הראשוני שלו פועל יותר טוב ולכן הצוואר שלו יותר חופשי, כלומר הצוואר יכול להיות חופשי בתנאי שהראש מוליך לפנים ולמעלה והגב מתארך ומתרחב. אם הראש לא יוביל לפנים ולמעלה הוא יקרוס על הצוואר, הצוואר לא יוכל להמשיך להיות חופשי והגב שמתחתיו לא יידרך, יתארך ויתרחב, אלא יקרוס. המנגנון של הפיקוד הראשוני חייב לעבוד בהרמוניה כך שכל איבר משלושת האיברים של הפיקוד הראשוני – הראש, הצוואר והגב יוכל להמשיך להיות פעיל בכיוונים המתאימים כדי שכל האיברים יחד וכל אחד לחוד יפעלו במיטבם.

אפשר לומר גם שאם הצוואר חופשי, הראש חייב לצאת מיד לדרך ולהוביל לפנים ולמעלה. כאשר הוא מוליך לפנים ולמעלה הוא מאפשר לצוואר להישאר חופשי. הגב יכול בתנאים אלו להתארך ולהתרחב ולקבל את הדריכות הנחוצה למעלה לאורך עמוד השדרה בכיוון הראש - רק כאשר הגב דרוך למעלה ארוך ורחב הצוואר יכול להיות חופשי. זאת אפשר לסכם בביטוי הידוע של אלכסנדר "הכול כאחד ומיד אחד אחרי השני" all at once and one after the other.

כדי לשחרר איבר כלשהו בגופנו יש לתת לו תמיכה באמצעות הפעלה מודעת שלו

דבריי אלו עוררו באיל התבוננות על עבודתו הוא עם תלמידיו. הוא סיפר שבזמן האחרון התגבשה אצלו הבנה חדשה וכאשר הוא מבקש מתלמידיו לשחרר את הגרון, הוא מבקש מהם בו-זמנית להפעיל במודע את הסרעפת שלהם, כלומר לתת תמיכה לגרון, דבר שמאפשר להם לשחרר אותו. הרעיון הוא שכדי לשחרר איבר כלשהו בגופנו יש לתת לו תמיכה באמצעות הפעלה מודעת של האיבר.

יש להבין שכדי שהמערכת תחזור לפעול בקואורדינציה מתאימה ובאיזון טבעי, אין די בלבקש שחרור מאיבר שיש בו מתח מיותר. כאשר יש מתח מיותר - מתח שאין בו צורך, מתח זה מזיק לאיכות התנועה והפעולה וגורם לעייפות פיזית ונפשית. כדי שמתח זה יפסק ויחזור התיאום הרצוי, יש תחילה לעצור את התגובה המורגלת האוטומטית – תגובה המלווה במתח מוגזם ומיותר, ומיד ובמקביל יש להכניס להכוונה ולפעילות איברים אחרים שהיו פסיביים, חסרי כיוון ואנרגיה מתאימים ומספקים.

למורה - חופש בידיים נשיג בשימוש ב"אמצעים שבעזרתם"

נדמה לי שכאן המקום לפתח את הרעיון שלעיל בהקשר של עבודת המורה לשיטת אלכסנדר. כולנו כמורים מסכימים שיש לעבוד ללא מתח מיותר ומוגזם בידיים, כלומר אין אנו רוצים שהמורה יעבוד עם ידיים נוקשות. זאת בקשה לגיטימית נכונה, אך גם ישירה למטרה endgaining . השאלה היא מהם "האמצעים שבעזרתם" means whereby נשיג מטרה זו? גם כאן אנו חייבים לחזור ולקבל תמיכה, תמיכה זו נקבל מניהול וכיוון מתאים של הפיקוד הראשוני שיעזור לנו להגיע לגב חזק שמתארך ומתרחב, נשאר לאחור ותומך, ראש שמוליך לפנים ולמעלה, כפות רגליים שנטועות היטב בקרקע וברכיים המכוונות לפנים, כלומר כדי להשיג את החופש הנחוץ בידיים יש לחזור "לאמצעים שבעזרתם", ולא ללכת ישר למטרה הסופית.

כדי להגיב לגירוי ולהיכנס לפעולה, יש לבלום ולכוון את הפיקוד הראשוני והאיברים הנוספים

שיחתי עם איל המשיכה והתפתחה, ציינתי שאולי אפשר במידה מסוימת להשיג חופש בצוואר ובידיים לזמן מסוים ללא תמיכת איברים אחרים, אך זה אפשרי רק כשאנו במצב סטטי וכאשר אנו לא זקוקים לפעילות איכותית ומדויקת, אבל כאשר אנו עומדים בפני גירוי ואנו רוצים להגיב לגירוי ולהיכנס לפעולה, אנו חייבים לבלום את התגובה האוטומטית השגויה הקשורה להרגלים קודמים ומיד לכוון את הפיקוד הראשוני ואת האיברים הנוספים – ידיים ורגליים, בדרך המתאימה, ולהמשיך לבלום ולכוון כדי להיכנס לפעולה. זהו "הרגע הקריטי", ובאותו אופן גם בזמן הפעולה/תנועה.

להלן מספר דוגמאות:

מעבר מישיבה לעמידה – אדם שיושב על כיסא ורוצה לעבור לעמידה. אדם זה יכול להיות חופשי פחות או יותר לזמן מה, אך כאשר הוא רוצה להישאר חופשי ומכוון בכניסה לפעולת המעבר לעמידה ולהישאר כך לכל אורך התנועה עד לעמידה, עליו להיכנס לכיוון מתאים בגב וברגליים, כלומר על האדם לפעול באיכות טובה ומתאימה של כיוונים כדי לקיים את התנאים המתאימים. אלכסנדר הגדיר זאת בביטוי: "חשיבה תוך כדי פעילות" thinking in activity . אם אדם לא יפעל בדרך זו של "חשיבה תוך כדי פעילות" מיד בכניסה לפעולה יתפסו מתח וכיווץ את מקומו של החופש המדומה. מתח זה יתבטא מיד בעיקר בכיווץ בצוואר ובעורף, כיווצים בירכיים והקשתה בגב התחתון. יקרה מה שמקדונלד הגדיר כ"קפיצה מהרגליים" וגם כ"הצרה והקשתה של הגב" במקום פעולה קואורדניטיבית והרמונית.

עלייה לבהונות - היא הפעולה שנקראת "בהונות-עקבים". בפעולת העלייה לבהונות יש כמובן ליצור על ידי הכוונת הפיקוד הראשוני פעילות של זרימה, כיוון ודריכות לאורך הגב בכיוון הראש. במצב דינמי זה הראש יוביל לפנים ולמעלה, הגב יזרום ויידרך, ואז ייווצרו תנאים מתאימים לתנועה. כאשר תיווצר התנועה של עלייה לבהונות היא תהיה ללא יצירת קשת בגב התחתון, אלא הרגליים יעלו בעקבות הגב שייצא כבר לדרך, כלומר מתרחש תהליך שהוא רצף של כיוונים ופעולות בתזמון מתאים המאפשר תנועה הרמונית וזורמת למעלה ללא הפרעה. כאשר לא פועלים בדרך המתוארת לעיל, אלא האדם מנסה להיות חופשי ללא "כיוונים" ו"האמצעים שבעזרתם" קרוב לוודאי שתתרחש דחיפה מהרגליים ללא כיוונים והתוצאה תהיה משובשת, תהיה תנודה של הגוף לפנים כשהאגן מוביל תוך יצירת קשת בגב התחתון וזריקת הראש לאחור.

ידיים על גב כיסא –מפעולה זאת אפשר ללמוד הרבה. אנו מבקשים מעצמנו ומתלמידינו לתרגל פעולה זו כדי לפתח יכולת וטכניקה בידיים שתפעלנה באיכויות מסוימות, למשל שהידיים תזרומנה מהגוף לעבר קצות האצבעות במסלול צנטרפוגלי - מהמרכז והחוצה. כיוון זה הוא הפוך מהנטייה המורגלת של האדם הנוטה לכווץ ולהכניס מתח למפרקי הידיים ולכתפיים, דבר שגורם לכיוון צנטרפוגלי - מקצות האצבעות למרכז הגב. איכות נוספת שנרצה ליזום בידיים היא ידיים קלות וצפות, ההפך מידיים נוקשות וכבדות, מצב שאפשר לקרוא לו ידיים "אנטי גרביטיות", כלומר ידיים שלא נכנעות לכוח המשיכה. איכויות אלו הן איכויות לגיטימיות, ייחודיות והכרחיות בעבודת המורה לשיטת אלכסנדר, אך שוב נשאלת השאלה מהם "האמצעים שבעזרתם" נשיג איכויות אלה? מהיכן נקבל את הגיבוי והתמיכה? גם בפעולה זו של ידיים על גב כיסא יש לעורר את ההבנה אצל המורה ואצל התלמיד שיש לפתח את הקשר שבין הפיקוד הראשוני לידיים. כדי שהידיים יצופו הגב חייב מהתחלה לפעול בדרך אנטי גרביטית - יש לעורר כוח אקטיבי בתוך הגב בכיוון למעלה ורק אז הידיים יקבלו תמיכה מהגב. הייתי אפילו מוסיף ומציע לקבל תמיכה משני צידי הגב - ממפרק הירך לאורך צידי הגב ועד לבית השחי - זוהי התמיכה שבעזרתה הידיים יוכלו לצוף. אם הגב פסיבי, חלש וקורס איך תוכלנה הידיים לצוף? שהרי הן נובעות מהגב. אפשר לדמות זאת לעץ – על מנת שעץ יפתח ענפים חזקים וארוכים שיוכלו להיות חיוניים לגדל עלים ופירות, העץ חייב להיות בעל גזע חזק ומוצק ושורשים שמעמיקים לאדמה. רק אז יש לעץ סיכוי להתפתח ולצמוח.

נחזור לעניין הידיים – כדי להשיג את המטרה של ידיים צפות וזורמות יש ליזום ולעורר בצורה מודעת גב שמתארך ומתרחב ורגליים שנטועות בקרקע. כאשר תנאים בסיסיים אלו קיימים יהיה בסיס אמיתי ואמין להמשיך את הכיוונים המתבקשים בידיים.

עבודה עם "האמצעים שבעזרתם" לשיפור האיכות היא תהליך שאורך זמן

העיקרון המודגם פה של חיפוש ועבודה עם "האמצעים שבעזרתם" כדי להשיג את השיפור והאיכות המתבקשים הוא עיקרון שמצריך עבודה קשה וזמן רב עד שמשיגים התקדמות והתפתחות.

דרך זו הפוכה מהדרך של להשיג את המטרה בצורה ישירה ומיידית endgaining על ידי מתן הוראה כמו: "תשחרר את הידיים", "תשחרר את הצוואר", "אל תכווץ" בלי להדריך את התלמיד כיצד לעשות זאת, ובלי ללמדו מהם האמצעים שבעזרתם נשיג ונמלא את הבקשות האלה.

שינוי והתפתחות כרוכים באומץ ובלקיחת סיכון

בהמשך השיחה היינו איל ואני תמימי דעים כי יש להבין שהחיפוש אשר דורש שינוי מתמיד, יש בו קושי נפשי וגופני כי כאשר מגיעים לאיזושהי רמה משביעת רצון בעבודה כמוזיקאי או כמורה לשיטת אלכסנדר, הצורך בשינוי ובהתפתחות כרוך במקרים רבים בלקיחת סיכון משום שנוטשים מצב שהיה בו ביטחון, נוחות ושליטה וצועדים אל החופש הבלתי נודע והלא מוכר, שבו אין ביטחון ונוחות.

לדוגמה: חלילן בעל שם ומעמד מכובד כשהוא משנה את דרך נגינתו הוא לוקח סיכון משום שבתחילת השינוי שליטתו בכלי, בצליל והווירטואוזיות שלו עלולות להיפגע לזמן מה ונגינתו עלולה להישמע אחרת או פחות טובה עד שהוא ישלוט בכלי בדרך החדשה, אך לעומת זאת באמצעות השינוי נפתחות בפניו דרך ואפשרות להתקדם ולהשתפר, ולא להישאר תקוע ולקפוא על השמרים.

העזה להשתנות ולקיחת סיכונים – פתח לאופקים חדשים

לסיכום: ככל שמתקדמים יותר ומעיזים לקחת סיכונים ולהשתנות, ההתפתחות הופכת למהירה וברורה יותר. כלי העבודה הפנימיים, האישיים – "האמצעים שבעזרתם" מתבצעים, הבלימה והכיוון הופכים למיומנים יותר, והביטחון להעיז לוקח את המעז למרחק יותר גדול במהירות יותר גדולה ולאופקים חדשים.

לראש הדף ^

בחזרה לרשימת המאמרים