שיטת אלכסנדר - מאמרים של אבי גרניט

בחזרה לרשימת המאמרים

הכיוון והתנועה - ההפרדה ביניהם וההרמוניה ביניהם

מאמר זה עוסק בנושאים כיוון, תנועה וסדר התנועות - sequence . ברצוני להבהיר מהי המשמעות של כל אחד מהם, ולהדגים כיצד אני חושב ופועל לפיהם בזמן העבודה שלי בשיטת אלכסנדר ובחיי היום-יום.

מה זה כיוון?

המושג כיוון בעברית, הוא תרגום לא מוצלח ביותר של המושגDirection שטבע אלכסנדר. Direction מכיל בחובו שני מושגים: הוראה וכיוון.

בעברית אין מילה שמשמעותה מכילה את שני המושגים האלה, אך כשאנו משתמשים במושג כיוון כוונתנו לחשוב ולפעול בשני מישורים אלה, כלומר עלינו לשלוח הוראות מהמחשבה לאיברי הגוף לזרום במסלולים המתאימים, השונים מהמסלולים המורגלים וגם לכוון את הגוף בהתאם להוראות.

דוגמה: ההוראה היא המחשבה לתת לכתף להתפרש הצידה לכיוון מפרק הכתף, בשונה מהכיוון המורגל של הכתף להתכווץ לכיוון הצוואר הכיוון הוא התגובה הפיזית של הכתף המשתחררת והזורמת לכיוון המבוקש.

הכיוון מתרחש בתוך גופנו ולא מחוצה לו

נקודה נוספת וחשובה היא ההבנה שהכיוון מתרחש בתוך גופנו ולא מחוצה לו. לדוגמה, פעמים רבות אני פוגש מורים לשיטת אלכסנדר המסבירים את הכיוון למעלה, תוך כדי שהם מצביעים מעל לראשם לכיוון התקרה. לדעתי יש בהדרכה זו טעות. הכיוון מתרחש בתוך הגוף שלנו ולא מחוצה לו, וכך יש להסביר זאת. למשל, כשאנו אומרים "לתת לגב להתארך ולהתרחב" נוסיף ונפרט "לאורך עמוד השדרה מתחתיתו ועד ראשו". בדרך זו התלמיד יתעורר לחפש את הכיוון בתוך עצמו , בדרך מציאותית ואמיתית יותר, משום שהכיוון מתרחש באמת בתוך עצמנו ולא מחוץ לנו.

לסיכום: כשאנו משתמשים במושג כיוון, המשמעות בשיטת אלכסנדר היא שברצוננו לשלוח רצף של הוראות מהמחשבה לאיברי גופנו, שמגמתן ליצור פעילות של דחפים עדינים, שיגרמו לגוף להתארך, להתרחב ולהתפרש, וזאת כנגד הכיוון המורגל שהוא הפוך מזה ומזיק.

מהי תנועה?

במושג תנועה, הכוונה היא מעבר מתנוחה אחת לתנוחה אחרת, או לרצף של שינויי תנוחות בחלל. הגוף כולו יכול לנוע למעלה למטה, אחורה קדימה ובסיבוב או שאיברים מסוימים יכולים לבצע תנועות: היד עולה או יורדת, הרגל נעה לפנים או לאחור, הראש פונה לצדדים וכדומה. התנועות של הגוף מתרחשות בחלל, מתנועות יום-יומיות פשוטות ועד תנועות וירטואוזיות של רקדן, מתעמל או אקרובט.

מתן כיוונים מהמחשבה לגוף לשם תנועה הרמונית, איכותית ומתואמת

מגמת שיטת אלכסנדר היא באמצעות מתן כיוונים אקטיביים ודינמיים מהמחשבה לאיברי הגוף, ליזום פעילות עדינה פנימית של דחפים שזורמים בכיוון המתאים לשם ביצוע פעולות ותנועות בחיי היום-יום. התוצאה היא תנועה הרמונית, איכותית וקואורדינטיבית.

אקטיביות בתנועה יכולה להיות פסיביות בכיוונים

כשאני משתמש במילה אקטיביות הכוונה היא לאקטיביות של מתן כיוונים, כלומר אדם יכול להיות במצב של תנוחת הישיבה ולא לזוז כלל, והאקטיביות שלו תתבטא בכך שהוא יעורר בתוכו כיוונים של צמיחה התארכות והתרחבות וכך הוא לא יתכווץ וישקע.

לעומת זאת, אדם יכול לנוע, לרקוד ולרוץ כאשר הוא אקטיבי מבחינת התנועה, אך פסיבי מבחינת הכיוון, ואז הוא יבצע את הפעילות כשהוא שקוע, נפול או מכווץ.

לסיכום, תנועה במשמעותה של שיטת אלכסנדר היא ליצור פעילות של כיוון בתוך עצמנו, הן בתנוחות והן בתנועות היום-יום, ועם הזמן להתפתח כך שנוכל לבצע פעולות ותנועות מורכבות ומהירות ועדיין להמשיך להיות מכוונים כהלכה. רמה זו דורשת זמן, אימון ורצון להתפתח.

"הרגע הקריטי"

לאחר שעסקנו בנושאים כיוון ותנועה ננסה לראות כיצד יוצרים את השילוב וההרמוניה ביניהם. לשם כך יש להבהיר עוד מושג חשוב שאלכסנדר הגדיר כ"רגע הקריטי". הכוונה היא לרגע הכניסה לפעולה, כלומר הרגע שבו עוברים מתנוחה לתנועה. ברגע זה האדם נוטה בדרך אוטומטית, לחשוב ישירות על השגת המטרה, כלומר להיכן הוא רוצה להגיע בסוף התנועה בלי לחשוב על הדרך המתאימה לכך או כיצד לבצע זאת. למשל, המטרה היא להגיע לכיסא בסוף תנועת הישיבה, או להגיע לחפץ שרוצים להרים מהרצפה. ברגע זה הרגע הקריטי, המוח מורגל מאוד לשגר את הכיוונים האוטומטיים השגויים, והאדם שמורגל לחשוב ישירות על השגת המטרה מתקשה להמשיך ולשגר את הכיוונים החדשים לעצמו.

האדם המתחיל בשיעורי אלכסנדר וגם התלמיד המתקדם, יודעים שרגע הכניסה לפעולה הוא הרגע הקשה ביותר לבלום את הכיוון המורגל והשגוי, ולהמשיך ולשגר את הכיוונים החדשים.

מעבר מתנוחת הישיבה לתנוחת העמידה

לדוגמה, המעבר מתנוחת הישיבה לתנוחת העמידה. קשה מאוד בשיעורים הראשונים לעצור את התלמיד מלקחת תנופה לפנים ולמטה עם גופו, תוך כדי כך שהוא זורק את ראשו לאחור, ודוחף מהרגליים כדי לקום. או להפך- המעבר מעמידה לתנוחת הישיבה, תלמיד מתחיל נוטה לשלוח את הישבן לאחור, תוך כדי הקשתת הגב התחתון וזריקת הראש לאחור. בשני המקרים המורה יזהה שהתלמיד יחפש את המטרה ולא עוסק בהנחיית הכיוונים כמתבקש.

שילוב הרמוני בין כיוון ותנועה - חשיבה תוך כדי פעילות Thinking an activity

לאחר שהבהרנו את המושג "הרגע הקריטי" נוכל לחזור לשאלה: כיצד נשלב באופן הרמוני כיוון ותנועה. המטרה היא לפתח אצל האדם הלומד את היכולת להמשיך ליזום ולהיות אקטיבי במתן הכיוונים גם בעת התנועה, כלומר לעצור ולכוון לפני שהוא נכנס לפעולה, תוך כדי הפעולה ואף בסיום הפעולה. ליכולת זו אלכסנדר קרא "חשיבה תוך כדי פעילות" Thinking an activity.

יכולת זו אינה יכולת טבעית, אלא יכולת נלמדת. אלכסנדר הבין שאדם בן זמננו יכול לרכוש יכולת זו באמצעות לימוד ותרגול בשיטת אלכסנדר.

רצף, סדר התנועות - sequence

מניסיוני בעבודה מצאתי שכדי להמשיך ולהיות ברור בהנחיית הכיוונים תוך כדי תנועות, קל לי יותר כאשר אני יודע איזה איבר מתחיל בתנועה ואיזה איבר מצטרף וכך הלאה. כלומר, מהו סדר התנועות. לסדר זה אני קורא רצף או סדר התנועות.

נדגים את סדר התנועות בפעולה אצבעות-עקבים - בדרך כלל, כאשר אני מבקש מתלמיד בשיעור הראשון של עלייה לקצות האצבעות, לבצע את הפעולה בעצמו, אני מזהה שהתלמיד נע עם האגן קדימה והודף את עצמו למעלה מהרגליים כשהגוף והראש פסיביים. סדר תנועות זה הוא שגוי.

ידיעת סדר התנועות מקלה על התלמיד בבלימה ובשיתוף פעולה עם המורה

כדי לגרום לשינוי בסדר פעולות זה, כמובן שעליו להיות ערני למה שהוא נוטה לעשות כהרגלו. לעצור ולעכב את אותה פעילות אוטומטית, ואז להנחות בתוכו כיוונים לפיקוד הראשוני. כאשר התלמיד נמצא בפעילות פנימית זו, כלומר בלם וכיוון, ברגע זה המורה יכול לעזור לתלמיד ולהבהיר לו שאל לו לדחוף עם הרגליים גוף פסיבי למעלה, אלא לשתף פעולה עם המורה להניח לראש לצאת ראשון מבחינת התנועה לחלל כאשר בשלב זה מצטרף הגב לאחר מתן הכיוון לתנועה למעלה, ורק בשלב השלישי הרגליים בתורן, נכנסות לפעולה. ידיעת סדר הפעולות, מקלה על התלמיד לעבוד על נושא הבלימה ועוזרת מאוד לשיתוף הפעולה עם המורה.

הדגמה: כיוון, תנועה וסדר התנועות במעבר מעמידה לישיבה

לשם הבהרה נדגים עתה באמצעות מעבר מעמידה לישיבה את המושגים כיוון, תנועה וסדר התנועות.

הכיוון: כמובן שנרצה שהתלמיד ימשיך במתן הכיוונים המתאימים לפיקוד הראשוני ובהמשך לכך לרגליים. הכיוונים הם פעילות קבועה אשר תמיד נבקש שיזרמו באותם מסלולים/נתיבים ולא משנה איזו תנועה אנחנו מבקשים לבצע. השינוי בתנועה לא אמור לגרום לשינוי הכיוונים בתוך עצמנו, כלומר האתגר שלנו הוא לא לתת לשינוי התנועה לחבל או להתערב בזרימת הכיוונים הרצויה.

התנועה: אנו עומדים לנוע בחלל למטה- מעמידה לישיבה, כלומר הכיוון של הגב לאורך עמוד השדרה אמור להמשיך למעלה, והתנועה של הגב בחלל עומדת להיות למטה - כיוון הגב הוא הפוך לכיוון התנועה.

סדר התנועות: כאשר לתלמיד ברור סדר התנועות בנוסף לנושא הכיוון והתנועה, קל לו יותר לפעול כהלכה. מבחינה זו צריך להיות לו ברור שהסדר הוא: הברכיים נעות ראשונות לפנים, דבר שמונע מהישבן לצאת כהרגלו לאחור "לחפש את הכיסא". ואז הגב מצטרף לתנועה כשהוא מכוון למעלה, ורק אז מצטרף הראש - כמובן שכל האדם נע בשלמות. סדר התנועות הוא ערנות מאוד עדינה לגבי איזה איבר יוצא ראשון לחלל מבחינת הזמן, איזה איבר שני, שלישי וכך הלאה. כאשר התלמיד והמורה בעת הדו-שיח ביניהם רואים במחשבתם המקדימה את סדר הפעולות העומד להתרחש לפני ביצוע התנועה, יותר קל יהיה להם לעצור את ההרגל ולפעול עם הכיוונים החדשים.

יש להבחין בין נושא התנועה לנושא הכיוון

פגשתי לא פעם מורים ותלמידים לשיטת אלכסנדר אשר אמרו לי: "אבל אתה מבלבל אותנו, אנחנו למדנו שתמיד הראש מוביל ולא משנה איזו תנועה אנו מבצעים". במקרה זה אני מנסה להבהיר להם שהם אמורים להבחין בין נושא התנועה לבין נושא הכיוון. מבחינת הכיוון - זה נכון שהראש אמור תמיד להוליך לפנים ולמעלה כדי שהגו יתארך ויתרחב, אך אם למשל מתבצעת תנועת הישיבה כמובן שלא נרצה שהראש ינוע ראשון כי אז הוא ישקע לתוך הגב, לכן הברכיים אמורות לצאת ראשונות מבחינת הזמן והתנועה. בשלב השני מצטרף הגב והראש הוא השלישי בסדר התנועות.

דוגמאות נוספות של סדר התנועות בהמשך.

מעניין להתבונן בפעילותו של אדם המנגן כהלכה בכינור או בצ'לו

כדי לראות סדר תנועות של איבר בודד מעניין להתבונן באדם המנגן בכינור או בצ'לו ופועל כהלכה. כאשר הוא מניע את הקשת בכיוון משיכה, המרפק יוצא קודם לדרך, ואז האמה מצטרפת לתנועה ואחרון נע שורש כף היד. כאשר היד נעה לכיוון השני שורש כף היד יוצא ראשון לתנועה, ואז האמה מצטרפת ולבסוף המרפק והזרוע. התנועה נראית אז הרמונית וזורמת.

כיוון, תנועה, וסדר התנועות בעבודת המורה

בעבודת המורה אפשר ליצור בהירות בשימוש שלנו בידיים רק כאשר יש בהירות בנושאי הכיוון, התנועה וסדר התנועות.

כמורה אני מוצא שזה תהליך מאוד מורכב. לא קל לפתח יכולת להפריד בתפיסה בין כיוון ותנועה, ולשלבם ביחד. כאשר מניעים את התלמיד לדוגמה מעמידה לישיבה, אנו אמורים כמורים, בין שאר הפעילויות הרבות: לשמור על כיוון הגב והרגליים, לתת תשומת לב למתרחש אצל התלמיד, לדבר ולהסביר בו זמנית, גם לכוון את הידיים שלנו למעלה בשעה שאנו אמורים להניע אותן למטה. דבר זה לא קל למורה המתחיל ואף לא למורה הוותיק.

עלינו לפתח יכולת לעורר זרימת כיוונים בידיים, שיעודדו את התלמיד לכוון למעלה, ועדיין להיות מסוגלים להניע את הידיים למטה. וכל זאת בלי לאבד את הכיוון מצד אחד, אך גם בלי לקבע את הידיים מצד שני. משימה לא קלה כלל. אך בעזרת ראייה ברורה של ההפרדה בין הכיוון, התנועה, סדר התנועות וההרמוניה ביניהם, אפשר לראות את הפעולה באופן יותר ברור ולהקל על עצמנו.

דרך הפעולה המתוארת כאן נכונה לגבי השימוש שלנו בידיים במכלול הפעולות שלנו בשיעור.

סיכום - כיוון, תנועה וסדר התנועות ליצירת בהירות מחשבתית ופיזית

נושא הכיוון, התנועה וסדר התנועות, הוא נושא חשוב ביצירת בהירות מחשבתית ופיזית בלימוד ובהוראת שיטת אלכסנדר.

הדרך שתלמיד, סטודנט ומורה בשיטת אלכסנדר עוברים כדי לגרום לשינוי המתבקש, עלולה להיות מסובכת ומבלבלת. תפקידנו כעוסקים בשיטה, לנסות ולראות את נושאי הלימוד המרכיבים את השיטה כפי שהם. לדעתי השיטה מורכבת, אך לא מסובכת. לכן, כאשר נושאים העלולים להתערבב ביניהם ולא להיות ברורים, כמו: הכיוון, התנועה וסדר התנועות, חשוב להבחין מהי המשמעות המדויקת של כל מושג לחוד, ולאחר מכן למצוא את הדרך להרמוניה ביניהם.

כאשר הנושאים ברורים בתפיסה, קל יותר לפתח את היכולת ליישם נושאים אלה בעבודה מעשית, גם כמורים וגם כתלמידים, וכן בהירות זו מקלה על דו-שיח בין מורה לתלמיד ובין מורים למורים.

הנחיית הכיוונים היא פעילות של שיגור הוראות מהמחשבה לאיברי הגוף הגורמים לגוף להתארך להתרחב ולהתפרש באמצעות מערכת של דחפים עדינים הזורמים בנתיבים המתאימים.

תנועה היא פעילות של שינוי בתנוחות הגוף בחלל או שינוי בתנוחות איברים מסוימים בלבד.

סדר התנועות הוא הסדר הפנימי של התנועה מבחינת תזמון- איזה איבר יוצא ראשון לתנועה, איזה שני וכן הלאה.

ההפרדה בין נושאים אלה יוצרת בהירות, ובשילוב הנכון ביניהם תתקיים הפעילות הרצויה לה אנו שואפים.

דוגמאות נוספות של סדר התנועות

כדי להקל על הקריאה ולא לסרבל, נצא מנקודת הסכמה שברקע כל הפעולות המתוארות בנספח זה, מתרחשת פעילות של בלימה וכיוון אצל המורה והתלמיד.

דוגמה ראשונה: בזמן ישיבה על כיסא אנו עומדים לבצע תנועה לאחור וכן תנועה לפנים.

התנועה לאחור לגב הכיסא, הראש ימשיך להיות מכוון לפנים ולמעלה, והגב הוא זה שיצא ראשון לחלל לאחור, הראש ינוע אחרי הגב ויעקוב אחריו עד שהגב יגיע לגב הכיסא.

בתנועה לפנים הראש הוא זה שמוביל את סדר התנועות, והגב עוקב אחריו, עד שנגיע לישיבה זקופה.

דוגמה שנייה: התנועה- אדם מרים יד בכיוון למעלה, למשל בשעת אכילה. אנשים רבים מרימים קודם את הכתף ורק אז את הזרוע והאמה ולבסוף את כף היד, בדרך זו הם גורמים למתח שלא לצורך בפעולה. אך כאשר אדם רואה בבירור לפני הפעולה, שכף היד אמורה לעלות לחלל קודם ואז האמה מצטרפת ורק בשלב הסופי הזרוע, הדבר יקל עליו לעצור את הכתף מלהתרומם.

דוגמה שלישית: התנועה- לנג', האדם עומד בלנ' קדמי, רגל קדמית כפופה, רגל אחורית ישרה. האדם עומד לנוע לאחור ולמעלה על-ידי יישור הרגל הקדמית. סדר התנועות יהיה: הגב יצא ראשון לתנועה לאחור, הראש יצטרף אליו, ורק אז יבוא יישור הרגל הקדמית.

ועתה עומד האדם לנוע למטה על-ידי כיפוף הרגל האחורית כשהרגל הקדמית נשארת ישרה והגוף נע למטה. סדר התנועות יהיה הפעם: כיפוף הברך האחורית הוא הראשון, ואז הגוף המכוון למעלה מצטרף לתנועה והראש מצטרף בשלב האחרון.

תנועה למעלה, מתבצעת על-ידי יישור הרגל האחורית, כשהרגל הקדמית נשארת ישרה. סדר התנועות הוא: הראש יוצא ראשון לחלל, הגב עוקב אחריו. הגב חייב להישאר בopposition כדי למנוע משליחת האגן לפנים טרם הזמן, דבר שנוטה להתרחש. ואז הרגל האחורית מתיישרת בשלב השלישי.

תנועה לפנים מתבצעת שהרגל אחורית נשארת ישרה והרגל קדמית מתכופפת. סדר התנועות הוא: הברך של הרגל הקדמית יוצאת ראשונה לחלל, הראש נכנס שני לתנועה והגב שנשאר בopposition מצטרף אחרון לתנועה.

דוגמה רביעית: התנועה- בהונות עקבים. בעלייה לבהונות סדר התנועות הוא:ראשית, כמובן, הראש יוצא לחלל, והגב ומרפקי הירך שנשארים בopposition כדי לא להקדים, מצטרפים בשלב השני לתנועה. הרגליים נכנסות בשלב השלישי לתנועה כשהן ממתינות לתזמון המתאים כדי לא לפעול בטרם זמן, דבר שיגרום לקיצור הקומה והדיפת האגן והגוף קדימה.

בירידה מבהונות לעקבים סדר התנועות הוא: הקרסוליים משתחררים, העקבים יורדים לכיוון למטה, ואז הרגליים נעות למטה, ואחריהן הגב, בשלב האחרון הראש מצטרף לתנועה למטה.

לראש הדף ^

בחזרה לרשימת המאמרים