שיטת אלכסנדר - מאמרים של אבי גרניט

בחזרה לרשימת המאמרים

השימוש בחמשת העקרונות ותפקידי המורה והתלמיד בשיעור לשיטת אלכסנדר - התמקדות בבהונות, בעקבים ובהליכה

מבוסס על סדנה שהעביר אבי גרניט בקונגרס בפרייבורג שבגרמניה בשנת 1999.

חמשת העקרונות הם בסיס לדיאלוג בין המורה והתלמיד

בסדנה זו ברצוני להדגים את הדרך בה אני עובד עם תלמידי ועמיתי המורים לפי חמשת העקרונות של פ.מ. אלכסנדר:

1. הכרה בכוחו של הרגל
2. בלימה ואי-עשייה
3. הכרה במודעות התחושתית הלקויה
4. הנחיית כיוונים
5. הפיקוד הראשוני

מטרתי היא שעקרונות אלה יהיו בסיס לדיאלוג עם התלמיד במהלך השיעור. אני מאמין שכאשר העקרונות במוקד השיחה בין המורה לתלמיד, השיעור ברור יותר.

תפקידו של המורה ותפקידו של התלמיד בדיאלוג

קודם כל, חשוב להבהיר את התפקידים של המורה והתלמיד. התלמיד צריך להיות אחראי לעצירה שלו, כלומר להגיד לעצמו לעצור ולא להגיב; עליו לתת הכוונה לפיקוד הראשוני שלו. אולם, אין זה באחריותו ליזום תנועה כלשהי - זהו תפקיד המורה. על המורה להניע את התלמיד ובו בזמן לעזור לו לשמור על ההכוונה שלו. במחשבה של התלמיד צריכה להיות הפרדה ברורה בין "הכוונה" לבין "תנועה", וכמובן באחריות המורה להבהיר לו את ההבדל. ה"הכוונות" הן הוראות שעלינו לשלוח מהמחשבה לגוף כדי לעודד את הגוף לזרום; הוראות אלה עוזרות לגוף להתארך ולהתרחב במקום להתקצר ולהתכווץ. "תנועה" פירושה תנועות של הגוף בחלל.

זהו תהליך מתמשך שבו חשיבות לדרך ולא למטרה

כמובן שלוקח זמן להבהיר זאת לתלמיד, וזהו תהליך מתמשך. כמו שכולנו יודעים, זהו תהליך למידה שבו "האמצעים שבעזרתם" הם החשובים, ולא התוצאה הסופית, כלומר אנו לא "משיגי מטרה".

כיצד אני מיישם זאת בהוראה שלי?

בשיעור הראשון אני מתחיל בהסבר קצר ומגיע להסכמה עם התלמיד שבכל פעם שאני מבקש ממנו לעשות משהו, הוא צריך קודם לסרב. כך אני מבהיר לו שאנו מנסים לעצור את התגובה המיידית המורגלת שלו לגירוי. דבר שמשאיר את התלמיד פתוח לקבלת הכיוונים החדשים שאני נותן לו באמצעות ידיי המנוסות וקולי. כאשר התלמיד ואני עובדים על עצירה ועל הנחיית כיוונים חדשים וטובים יותר, אני אבקש ממנו לנוע. בשלב קריטי זה אני אעזור לו לעצור את התגובה המיידית שלו ולתת כיוונים חדשים לפיקוד הראשוני. אני אמשיך לעזור לו לתת כיוונים במשך התנועה וגם לאחר סיום התנועה.

דוגמה: התנועה – בהונות-עקבים

בואו ניקח לדוגמה את התנועה "בהונות- עקבים" - לעלות על הבהונות. יש דרכים רבות להתחיל לעבוד עם תנועה זו, אולם לדעתי הכי קל בהתחלה לבקש מהתלמיד לעשות זאת בעצמו. רוב התלמידים יניעו את האגן קדימה ויקערו וייצרו את הגב התחתון כדי לבצע זאת. התפקיד של המורה הוא לגרום לתלמיד להיות מודע לתגובה המורגלת המוטעית הזאת. בדרך כלל אני עושה זאת על ידי שימוש במראה, וגם מבקש מהתלמיד להניח את ידיו על הגב התחתון שלי בזמן שאני מחקה את השימוש "המוטעה" שלו. אני נותן לו להרגיש כיצד הגב מתקער ונהיה צר. זה עוזר לתלמיד להבין את העיקרון השלישי - הערכה חושית מוטעית. כלומר למרות שהוא רצה לעלות ישר למעלה הוא לא היה מסוגל למנוע מעצמו ואפילו לא הרגיש שהוא נע קדימה. בנקודה זו אני מזמין את התלמיד לבצע את התנועה שנית, עתה כשהוא מודע יותר לשימוש "המוטעה" שלו. כמובן, כמורים לשיטת אלכסנדר אנו יודעים שיש סיכוי נמוך מאד שהתלמיד יהיה מסוגל לשפר את השימוש שלו בדרך זו, אך חשוב שהתלמיד יגיע להכרה זו בעצמו. כך אני מבהיר לתלמיד שללא עצירה הוא פשוט ימשיך לחזור על הטעות שלו. אני מסביר לתלמיד שאני אקח אחריות על התנועה; באמצעות הידיים שלי אני אעזור לו לכוון למעלה ולהישאר אחורה, ולתת הכוונה לפיקוד הראשוני שלו ברגע הקריטי שבו הוא עולה על הבהונות. זרימה זו ממשיכה כשאני משתמש בידיים שלי כדי לכוון אותו חזרה על העקבים.

תהליך הוראה ברור למורה ולתלמיד

אני חושב שבעבודה בדרך זו בשימוש בחמשת העקרונות לכל אורך תהליך ההוראה והלמידה, תהליך ההוראה תמיד נשאר ברור למורה ולתלמיד.

לראש הדף ^

בחזרה לרשימת המאמרים