שיטת אלכסנדר - מאמרים של אבי גרניט

בחזרה לרשימת המאמרים

המושג Opposition - ניגודיות בשיטת אלכסנדר

כאמרתו של פטריק מקדונלד: The Opposition this is what is all about

זה זמן רב, שאני מתכוון לכתוב מאמר אודות האופוזישן. למעשה מאז הקונגרס לשיטת אלכסנדר שהתקיים באוקספורד בשנת 2004 שבו סיפרתי על שלושת הלמעלה, וציינתי במאמר שכתבתי בעקבותיו כי "האופוזישן הוא נושא חשוב ומורכב, וכי אכתוב עליו בהזדמנות אחרת".

ואכן זהו נושא מורכב ומרתק שקשור בתחושות כל כך עדינות ומורכבות שהוא עלול להיות לא ברור, אך למרות זאת מעז אני לכתוב עליו היות שאני חושב שהוא חלק מאד חשוב בעבודה בשיטת אלכסנדר, ולכן יש להעיז ולכתוב עליו.

האופוזישן הוא למעשה חלק ממערך הכיוונים כפי שאסביר בהמשך. שיטת אלכסנדר בלי הסבר ברור ובהיר של האופוזישן, היא למעשה חסרת חלק עיקרי וחשוב – כמו שכיוונים הם לב ליבה של הטכניקה, האופוזישן הוא חלק אינטגרלי וחשוב במערך הכיוונים, לכן יש ברצוני לנסות ולהבהיר את הנושא שעליו אמר מקדונלד":

The opposition this is what is all about – הניגודיות היא כל מה שעליו מדובר. גם אלכסנדר בסיכום שנכתב בעקבות הרצאתו בבית הספר לחינוך גופני בבדפורד בשנת 1934 מזכיר את האופוזישן בין הראש לגב – בנוסח - Antagonistic direction ניגודיות של כיוונים.

כדי שנגיע למצב שנפעל באופן טבעי ונכון לאדם עלינו להפסיק לגרום לאיברים להתכווץ ולהינעל האחד לתוך השני, אלא להיפך – לגרום למפרקים להשתחרר ולהיפתח על ידיד יצירת כוחות ניגודיים. לדוגמה: הראש עליו להוליך לפנים ולמעלה - בהוראה לפנים ולמעלה המושג לפנים הוא יחסית לגו שנשאר לאחור ולמעלה, בניגוד לשקיעה לאחור ולמטה יחסית לגב. הפרדת הכיוונים הזאת מתקיימת במפגש שבין הראש לבין הגב במפרק האטלנטו-אוקספיטלי.

דוגמה נוספת: הידיים כאשר הן מושטות לפנים הן אמורות לזרום ממפרקי הכתף לאורכן עד לקצות האצבעות. כיוון זה של הידיים יחסית לגב שנשאר יציב ומוצק לאחור יוצר את האופוזישן על מנת שהזרועות לא יתכנסו פנימה לכיוון הגב. הירכיים גם הן אמורות לזרום ממפרקי הירך לכיוון הברכיים לעומת הגב שנשאר לאחור ולמעלה כך שהירכיים לא יתכווצו פנימה לתוך מפרקי הירך – גם זו הוראה של אופוזישן.

גוף האדם הוא בעל יותר ממד אחד, לכן כאשר נאמר לאדם רק ליצור אורך בגופו - אין זה מספיק כי הוא אינו חוט או גומייה. אפילו אם נאמר לאדם גם להתארך וגם להתרחב, גם זה אינו מספיק שכן הוא אינו דף נייר או פלקט - לאדם יש גם ממד שלישי שהוא ממד האופוזישן שיוצר את הכוחות הניגודיים בין האיברים לבין עצמם.

כאשר כוחות ניגודיים אלה של אופוזישן - מתאימים או טבעיים ונכונים, מתרחשים בגופו ובמחשבתו של האדם ופועלים באופן הנכון, כפי שתיארנו, הם יוצרים את האיכויות הטבעיות של קפיציות, דריכות, שיווי משקל, קואורדינציה והרמוניה אצל האדם השלם בכללותו.

גם אצל האדם שלא לומד לכוון את עצמו באופן מודע וחיובי קיימים יחסים של אופוזישן בין האיברים שלו. כיוונים אלה של אופוזישן יוצרים את שיווי המשקל כדי שהאדם לא ייפול, אך אצל רוב האנשים יחסי האופוזישן הם הפוכים מהרצוי והטבעי. לדוגמה: הראש הולך לאחור ולמטה יחסית לגב שנופל לפנים ולמטה. האופוזישן המתבקש הוא שהראש ילך לפנים ולמעלה יחסית לגב שמתארך ומתרחב ונשאר לאחור.

דוגמה נוספת: הירכיים שהולכות לאחור לתוך מפרקי הירך ושולחות את הישבן לאחור ולהקשתת הגב- במקום שהירכיים יזרמו ממפרקי הירך החוצה לכיוון הברכיים ויאפשרו לגב להתארך, להתרחב ולהישאר לאחור, וכן הידיים שנוטות להתכווץ מהמרפקים לכיוון הכתפיים וגורמות למפרקי הכתף להינעל ולכתפיים להתעוות לפנים או לאחור או למעלה - במקום הכיוון המתאים שבו יזרמו הזרועות מהכתפיים לכיוון המרפקים.

זהו חוק של הטבע, אלכסנדר לא המציא אותו, הוא זיהה אותו - בלעדיו היינו נופלים בדיוק כפי שבלעדי ה-up - הלמעלה, גם היינו נופלים.

מכיוון שהאופוזישן הוא כיוון יש לראותו כפעילות פסיכו-פיזית שנובעת מהוראה שיוצאת מהמוח/מחשבה ומעוררת תגובה שגורמת לשינוי פיזי בגוף. תגובה זאת כחלק ממערך הכיוונים הולכת ומתעדנת ונעשית מדויקת במשך הזמן.

בהוראת שיטת אלכסנדר היחסים שבין המורה לבין התלמיד גם הם חייבים להיות מושתתים על יחסים של אופוזישן.

אתחיל בשלילי – אם המורה נופל על התלמיד, כלומר גבו הן שקוע והן הולך לכיוונו של התלמיד, המגע של הידיים יהיה בעל מסר של שקיעה ונפילה. לכן המורה חייב להישאר למעלה ולאחור כמו שמקדונלד היה אומר: Am up stay back under all conditions – הצבע למעלה, הישאר לאחור בכל מצב. כאשר המורה נמצא במצב זה של אחורה ולמעלה ביחס לתלמיד, המגע שלו יעורר ויאפשר אצל התלמיד נטייה לצמוח ולהתפרש. האופוזישן אצל המורה חייב להתקיים במפרקים חופשיים וידיים זורמות קדימה. מפרקים נוקשים גורמים ל"נפילתו" של המורה על התלמיד. כמובן שכדי ליצור את היחסים האלה בין מורה לתלמיד בתנועה, תידרש מן המורה יכולת גבוהה ומתפתחת.

היכולת הזאת של המורה לשמור על הלמעלה שלו ועל האופוזישן שלו ביחס לתלמיד בתנועה, היא יכולת חיונית והכרחית בזמן השיעור, אך היא אינה קלה לביצוע כלל וכלל. כדי לפתח יכולת זאת יש לראות את תמונת ה-up והאופוזישן כנגד התלמיד בבהירות, ובהדרגה עם הזמן להטמיע אותה גם ביכולת התחושה שבאמצעותה נוכל לזהות מתי אנו מאבדים את הקשר המתאים בין המורה לתלמיד ומתי אנחנו מקיימים אותו.

כדי להבהיר רעיון זה בשעת פעולה אפשר לתאר זוג רקדנים בריקוד סלוני (ballroom) או בהחלקה על הקרח. כדי שהרקדנים או המחליקים על הקרח יוכלו להופיע באופן איכותי ואצילי חייבים הם להימצא ביחס של ניגודיות בינם לבין עצמם, דבר שמאפשר לרקדן להניף את הרקדנית בשלבים שונים של הריקוד באופן שנראה קליל. ברור שהנפה זו אינה מושתתת אך רק על כוחו הפיזי של הרקדן.

באותו אופן אמורים להיות האיכויות והיחסים שבין המורה לתלמיד בשיטת אלכסנדר. המורה המניע את התלמיד לא אמור לעבוד מתוך כוח שרירים גרידא, אלא מתוך יחסים אופוזיטוריים אנטגוניסטים (מנוגדים) אלה אשר יוצרים את האיכות המתאימה שמאפשרת לתלמיד לחוות את הכיוונים הפנימיים שלו, ומתוך כך לנוע באופן טבעי, קל וזורם. התלמיד חווה אז את הפוטנציאל, ההרמוניה והקואורדינציה אשר קיימים בו, אשר לא היה ער להם עד שנפגש עם היכולת הקיימת בו שנובעת מתוך הכוח האנטי גרביטי (כנגד כוח המשיכה של האדמה) והאופוזיטורי (המנוגד) שבאמצעותם הוא נחשף ליכולותיו אלה.

דוגמאות לכוחות אנטגוניסטים אפשר לראות אצל שייטי מפרשיות הרוח Wind surfing. כוחות אנטגוניסטים אלה חייבים להיות בשיווי משקל מדויק כדי שהשייט לא יפיל את המפרש לכיוונו ולא ייפול לכיוון המפרש – רק במצב של שיווי משקל מתאים ומדויק ייצור השייט את האיזון שבו הסירה תוכל להתקדם באופן הנכון אל היעד.

לסיכום: בעבודה בין המורה לתלמיד חייב המורה לפעול באופוזישן בתוך עצמו וכן ביחס לתלמיד בכוחות המאד עדינים כך שהוא מצד אחד לא ימשוך את התלמיד לכיוונו ומצד שני לא ייפול על התלמיד, אלא האיזון חייב להיות מתאים ומדויק כדי ליצור את האפקט של אנטי גרביטי.

לראש הדף ^

בחזרה לרשימת המאמרים